פרשת השבוע 'חוקת', נפתחת בדיני הפרה האדומה, שנועדה לטהר מטומאת מת. בהמשך מסופר בין היתר על נחש הנחושת: עם ישראל קצר רוח מהדרך הארוכה, בא בטענות כלפי משה וה': "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר?" כתגובה, שילח ה' בעם את הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, שהפילו בנשיכתם חללים רבים. העם הודה שחטא, וביקש ממשה שיתפלל ויעצור את המכה. לאחר שהתפלל קיבל משה מה' את הפקודה "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס; וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ – וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי".

רש"י מביא את תמיהת חז"ל בתלמוד: "וכי נחש ממית או נחש מחיה?" ואת ההסבר שבזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה לעבר נחש הנחושת, ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים- לא הנחש הוא המרפא, אלא החזרה בתשובה בעקבות ההסתכלות עליו היא זו שמביאה מזור.

הדבר מעורר תהיה: אם העניין הוא ההבטה למעלה והחרטה – מה צורך יש בנחש נחושת? יביט הנשוּך כלפי מעלה וישעבד את ליבו לאביו שבשמים ללא הנחש. יתרה מזאת, הנחש עלול רק לבלבל את המביט, שעלול לטעות ולחשוב שהרפואה היא בזכות הנחש ולא בזכות הקב"ה.

ההסבר הוא שאין בעולם רע מוחלט, כל דבר ניתן להשתמש בו לחיוב או חלילה לשלילה והדבר תלוי במעשי האדם. כשהנשוך מביט כלפי מעלה ורואה את הנחש ואת והשמים בפרספקטיבה אחת, הוא נזכר שגם הנחש  הרע הוא בעצם טוב בשורשו- עובדה שבזכות הנחש הוא מתרפא. על ידי החשיבה הזו היהודי מתחזק באמונה ובביטחון בה' המטיב לו כל רגע ורגע, וההבנה הזו נותנת לו את הרפואה.

השינוי של המשקפיים בהם אנו בוחרים לבחון את המציאות שסובבת אותנו, והראיה של טוב בכל דבר, עשויים לשנות את המציאות ולהפוך את המר למתוק. זה בידיים שלנו.

מעובד על פי ספרי האדמו"ר מחב"ד זצ"ל